וַֽיַּחֲזִ֜קוּ אִ֣ישׁ ׀ בְּרֹ֣אשׁ רֵעֵ֗הוּ וְחַרְבּוֹ֙ בְּצַ֣ד רֵעֵ֔הוּ וַֽיִּפְּל֖וּ יַחְדָּ֑ו וַיִּקְרָא֙ לַמָּק֣וֹם הַה֔וּא חֶלְקַ֥ת הַצֻּרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר בְּגִבְעֽוֹן׃

וְאַתְקִיפוּ גְבַר בְּרֵישׁ חַבְרֵיהּ וְחַרְבֵּיהּ בִּסְטַר חַבְרֵיהּ וּנְפָלוּ כַּחֲדָא וּקְרָא לְאַתְרָא הַהוּא אַחֲסָנַת קְטִלַיָא דִי בְּגִבְעוֹן:

רעהו. הבא ללחום למולו:

וחרבו. להכהו נפש:

ויפלו יחדיו. כי הרגו זה את זה:

ויחזיקו. אחזו בכח:

חלקת הצורים. רוצה לומר מישור שנלחמו בה בחדודי חרב, כי חלקת הוא ענין מישור, כמו (בראשית לג יט): חלקת השדה, והצורים הוא ענין חדוד, כמו (תהלים פט מד): אף תשיב צור חרבו:

ויחזיקו תחלה לא היה דעתם ללחום בחרבות רק החזיקו איש בראש רעהו כדרך הנאבקים יחד, ומזה נצמח שתקעו כל אחד חרבו בצד רעהו עד שנפלו יחדיו, כפוטר מים ראשית מדון, ועל ידי כן,