וַיָּ֥שֶׁת חֹ֛שֶׁךְ סְבִיבֹתָ֖יו סֻכּ֑וֹת חַֽשְׁרַת־מַ֖יִם עָבֵ֥י שְׁחָקִֽים׃

וְאַשְׁרֵי שְׁכִינְתֵּיהּ בַּעֲרָפֵילָא וַעֲנַן יְקַר סְחוֹר סְחוֹר לֵיהּ מָחִית מִיִן תַּקִיפִין מֵרִכְפַּת עֲנָנִין קַלִילִין בְּרוּם עַלְמָא:

וישת חושך. שם החושך סביבות סוכתו, להיות מוכן להחשיך להאויב:

חשרת. החושך ההוא בא מחשרת רבוי המים הנקשרים בעבים הפרושים מתחת השחקים:

וישת. ענין שימה, כמו (תהלים עג ט): שתו בשמים פיהם:

חשרת. ענין קשור, כמו (מלכים א ז לג): וחשוקיהם וחשוריהם:

וישת חשך סתרו סביבותיו סכתו. אמר זה על צד המשל למה שהמציא הש"י להיות לסכה ולמחסה לדוד מאויביו:

חשרת מים עבי שחקים. ר"ל קשור המים בעבים ואמר זה לפי שמהם יצאו המים והם בו בכח וכאלו יאמר שמה שהמציא הש"י מזה הוא מכוון תחלה להשפיע טוב לדוד ולהצילו כמו שהמים היורדים מהעבים הם מצמיחים הצמחים ובו גם כן מה שיקרה בו רע והשחתה לאויבים דרך משל כמו הברק והאש היוצא מהאיד הקיטורי שלפעמים ירד המטר וירדו עמו הברקים והאש והברד ויתחדשו הקולות המרעידים והרעמים: