וְאֵ֛לֶּה דִּבְרֵ֥י דָוִ֖ד הָאַחֲרֹנִ֑ים נְאֻ֧ם דָּוִ֣ד בֶּן־יִשַׁ֗י וּנְאֻ֤ם הַגֶּ֙בֶר֙ הֻ֣קַם עָ֔ל מְשִׁ֙יחַ֙ אֱלֹהֵ֣י יַעֲקֹ֔ב וּנְעִ֖ים זְמִר֥וֹת יִשְׂרָאֵֽל׃

ואלה דברי דוד. נבואת דוד אחרונים, ומי הם הראשונים, דברי השירה האמורים למעלה, אבל בכל שירות ותשבחות שאמר, אין נקראים דברים:

וְאִילֵין פִּתְגָמֵי נְבוּאַת דָוִד דְאִתְנַבִּי לְסוֹף עַלְמָא לְיוֹסֵי נֶחֱמְתָא דַעֲתִידִין לְמֵיתֵי אֲמַר דָוִד בַּר יִשַׁי וַאֲמַר גַבְרָא דִמְרַבָּא לְמַלְכּוּ מְשִׁיחָא בְּמֵימָר אֱלָהֵיהּ דְיַעֲקֹב וְתַקִין לְמִימְנֵי בְּחֵיךְ מְבוֹסַם תּוּשְׁבַּחְתֵּיהּ דְיִשְׂרָאֵל:

ואלה דברי דוד האחרונים. רוצה לומר: מה שאמר אחר כל המעשים והשירים אשר שר לה׳, ומשם ואילך לא דבר עוד ברוח הקודש:

נאם דוד בן ישי. רוצה לומר: וזה דברי נאם דוד וגו׳, רצה לומר: זה הדבר דברתי עוד הייתי דוד בן ישי, רועה צאן בשפל המדרגה:

ונאם הגבר. וזה בעצמו דברי עתה, אף כי אני הגבר אשר הוקם למעלה, להיות משיח אלהי יעקב, למלוך בישראל, ולהיות מנעים זמירות ישראל, רוצה לומר: לסדר זמירות נעימות לישראל לשורר בבית ה׳ וכאומר: אחר כל הגדולה הזאת, לא נשתנית דעתי מאשר היתה מאז:

נאם. מענין אמירה ודבור:

הגבר. האיש:

על. למעלה, וכן (איוב לו לג): מקנה אף על עולה:

ונעים. ענין עריבות ומתיקות:

השאלות: למה קראם דברי דוד האחרונים והדברים עצמם סתומים, ויש בם דברים מופלאים וכפולים במלות שונות:

ואלה דברי דוד האחרונים אחר שסדר ספר תהלותיו לעת זקנותו, חתם בו שמו להודיע מי חברו, ועל מי חברו, ובאיזה מדרגה באו הדבורים בו, אם מדרך השכל אם מרוח הקדש, והוסיף בו גם כן נבואה עתידה על ענין מלכותו. אמר נאום דוד בין ישי, רצה לומר שהזמירות הבאים בספר ההוא, כוללים ג' ענינים, א. זמירות שאמר על עצמו ובתוכם ממה ששר קודם נמשח בהיותו רועה בצאן, שעל זה אמר נאום דוד בן ישי, ב. זמירות שאמר אחר שנמשח, ואחר שמלך מצד עניני מלכותו, בין בהיותו נרדף בין בהיותו מצליח במלכות, ועל זה אמר נאום הגבר הוקם על להיות משיח אלהי יעקב, ג. זמירות שחבר לצורך כלל ישראל, אם ספור נפלאות אל, אם תפלות או מהללים בעבור העם בכלל, ועל זה אמר ונעים זמירות ישראל:

הוקם על. כמו למעלה והוא מעלת כסא המלוכה:

ונעים זמירות ישראל. ר"ל שהוא אמר לש"י בנעים שבמיני הזמירות והם זמירות ישראל כי הם חוברו שיזמרו בהם ישראל לש"י וזה מבואר בזמירות הנזכרות בספר תהלים: