וַיִּתְאַוֶּ֥ה דָוִ֖ד וַיֹּאמַ֑ר מִ֚י יַשְׁקֵ֣נִי מַ֔יִם מִבֹּ֥אר בֵּֽית־לֶ֖חֶם אֲשֶׁ֥ר בַּשָּֽׁעַר׃ {ס}

וַחֲמֵידַת נַפְשָׁא דְדָוִד וַאֲמַר מַן יַשְׁקִינַנִי מַיָא מִגוֹבָא דְבֵית לֶחֶם דִי בְּתַרְעָא:

מי ישקני מים. לא שצוה להביא המים, אלא כאומר מי יתן והיה נמצא לי מי בור בית לחם, על כי הזמן היה חם והמים היו קרים וערבים:

ויתאוה. מלשון תאוה וחשק:

ודוד התאוה למים מבור בית לחם באשר גר זה מקרוב בבית לחם היה רגיל במים ההם: