וְהֽוּא־הִכָּה֩ אֶת־אִ֨ישׁ מִצְרִ֜י (אשר) [אִ֣ישׁ] מַרְאֶ֗ה וּבְיַ֤ד הַמִּצְרִי֙ חֲנִ֔ית וַיֵּ֥רֶד אֵלָ֖יו בַּשָּׁ֑בֶט וַיִּגְזֹ֤ל אֶֽת־הַחֲנִית֙ מִיַּ֣ד הַמִּצְרִ֔י וַיַּהַרְגֵ֖הוּ בַּחֲנִיתֽוֹ׃

וְהוּא קְטַל יַת גַבְרָא מִצְרָאָה גְבַר דְחֶזְוָא וּבִידָא דְמִצְרָאָה מוּרְנִיתָא וּנְחַת עֲלוֹהִי בְּחוּטְרָא וַאֲנֵיס יַת מוּרְנִיתָא מִידָא דְמִצְרָאָה וְקַטְלֵיהּ בְּמוּרְנִיתֵיהּ:

איש מראה. רוצה לומר: בעל פרצוף גדול המטיל אימה:

בשבט. בשרביט:

ג. שהכה איש מצרי משונה במראהו ובידו חנית והוא הכהו בשבט: