וּדְבַר־אַבְנֵ֣ר הָיָ֔ה עִם־זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר גַּם־תְּמוֹל֙ גַּם־שִׁלְשֹׁ֔ם הֱיִיתֶ֞ם מְבַקְשִׁ֧ים אֶת־דָּוִ֛ד לְמֶ֖לֶךְ עֲלֵיכֶֽם׃

וּפִתְגָם אַבְנֵר הֲוָה עִם סָבֵי יִשְׂרָאֵל לְמֵימָר אַף תְּמָלֵי אַף מִדְקָמוֹהִי הֲוֵיתוּן בָּעָן יַת דָוִד לְמֶהֱוֵי מַלְכָּא עֲלֵיכוֹן:

ודבר אבנר. רצה לומר: וכה היה דבר אבנר עם זקני ישראל, שאמר להם: הלא מאז הייתם אתם מבקשים את דוד שימלוך הוא, אך אני לבדי הייתי מתחזק בבית שאול:

(יז-יח) גם תמול רצה לומר שהמלכת המלך תלוי בשני דברים, א. שיהיה מרוצה לעם, ועל זה אמר גם תמול וכו' הייתם מבקשים את דוד, ב. שיהיה נבחר מה', ועל זה אמר ועתה עשו כי ה' אמר: