יָחֻ֙לוּ֙ עַל־רֹ֣אשׁ יוֹאָ֔ב וְאֶ֖ל כׇּל־בֵּ֣ית אָבִ֑יו וְֽאַל־יִכָּרֵ֣ת מִבֵּ֣ית יוֹאָ֡ב זָ֠ב וּמְצֹרָ֞ע וּמַחֲזִ֥יק בַּפֶּ֛לֶךְ וְנֹפֵ֥ל בַּחֶ֖רֶב וַחֲסַר־לָֽחֶם׃

יְחוּלוּן עַל רֵישׁ דְיוֹאָב וְאֶל כָּל בֵּית אֲבוּהִי וְלָא יִפְסוֹק מִבֵּית יוֹאָב דְאֵיב וּסְגִיר וּמַתְקִיף בַּאֲגַד וּמִתְקְטֵיל בְּחַרְבָּא וַחֲסִיר מָזוֹן:

יחולו. עונשי דמי אבנר יחולו על ראש יואב:

אל כל וגו׳. הואיל ובעצתם נעשתה:

ואל יכרת. רצה לומר: לא יופסק להיות חדל:

ומחזיק בפלך. אוחז במשענת, מחמת חולי הרגלים:

יחולו. יחנו וישכנו, כמו (ירמיהו ל כג): על ראש רשעים יחול:

זב. חולי שנוטף מאמתו כעין זרע:

בפלך. ענין משענת ומטה, ודומה לו (משלי לא יט): וכפיה תמכו פלך, והוא המטה שטוות בו הנשים:

ואל יכרת מבית יואב זב ומצורע, אמרו חכמינו זכרונם לברכה (עדיות פ"ב מ"ט) כי בחמשה דברים האב זוכה לבניו מצד זכותו בנוי בחכמה בעושר בכח ובימים, ואמר כי יואב אבד זכותו, ותחת הכח אמר זב, ותחת הנוי מצורע, ותחת החכמה מחזיק בפלך, (שאין יודע להתפרנס רק ממטוה כנשים שאין חכמה לאשה אלא בפלך), ותחת האורך ימים נופל בחרב, ותחת העושר חסר לחם: