וַיָּבֹ֣אוּ הַבַּ֗יִת וְהֽוּא־שֹׁכֵ֤ב עַל־מִטָּתוֹ֙ בַּחֲדַ֣ר מִשְׁכָּב֔וֹ וַיַּכֻּ֙הוּ֙ וַיְמִתֻ֔הוּ וַיָּסִ֖ירוּ אֶת־רֹאשׁ֑וֹ וַיִּקְחוּ֙ אֶת־רֹאשׁ֔וֹ וַיֵּ֥לְכ֛וּ דֶּ֥רֶךְ הָעֲרָבָ֖ה כׇּל־הַלָּֽיְלָה׃

וַאֲתוֹ לְבֵיתָא וְהוּא שָׁכִיב עַל עַרְסֵיהּ בְּאִדְרוֹן בֵּית מִשְׁכְּבֵיהּ וּמְחוֹהִי וְקַטְלוֹהִי וְאַעְדִיאוּ יַת רֵישֵׁיהּ וּנְסִיבוּ יַת רֵישֵׁיהּ וַאֲזַלוּ בְּאוֹרַח מֵישְׁרָא כָּל לַיְלְיָא:

ויבאו הבית. עתה חזר לספר אופן ההכאה, ואמר: בתחלה המיתו אותו, ואחר זה כרתו ראשו:

ויבואו רצה לומר שני הרוצחים האלה שכבר עשו רצח כזה מקדם הן המה שהרגו את המלך גם כן באופן זה שבאו הבית והוא שוכב על מטתו (שכאשר חשבו שבעת הצהרים ישכב כן היה) ויכהו וימיתהו והנה כל זה מורה שהיה איש בושת בטוח לא פחד שיקום איש עליו דאם לא כן היה מעמיד שומרים ולא היו מניחים לאלה ליכנס עד חדר משכבו: