וַיָּבֹ֨א דָוִ֥ד בְּבַֽעַל־פְּרָצִים֮ וַיַּכֵּ֣ם שָׁ֣ם דָּוִד֒ וַיֹּ֕אמֶר פָּרַ֨ץ יְהֹוָ֧ה אֶת־אֹיְבַ֛י לְפָנַ֖י כְּפֶ֣רֶץ מָ֑יִם עַל־כֵּ֗ן קָרָ֛א שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בַּ֥עַל פְּרָצִֽים׃

וַאֲתָא דָוִד בְּמֵישַׁר פְּרָצִים וּמְחָנוּן תַּמָן דָוִד וַאֲמַר תְּבַר יְיָ יַת בַּעֲלֵי דְבָבֵי קֳדָמַי כְּתִבּוּר מָאן דַחֲסַף דְמָלֵי מַיָין עַל כֵּן קְרָא שְׁמֵיהּ דְאַתְרָא הַהוּא מֵישַׁר פְרָצִים:

בבעל פרצים. הוא עמק רפאים, ואמר על שם סופו שקראו בעל פרצים:

כפרץ מים. רצה לומר: פתאום, כמים שוטפים פורצים הגדר:

בבעל. במישור, כמו (יהושע יג ה): מבעל גד:

פרץ. מלשון פרצה ושבר:

פרץ כי משם התפשטו הנה והנה כמים הפורצים גדודי השפה שמתפשטים לכל עבר: