וַיְחַלֵּ֨ק לְכׇל־הָעָ֜ם לְכׇל־הֲמ֣וֹן יִשְׂרָאֵל֮ לְמֵאִ֣ישׁ וְעַד־אִשָּׁה֒ לְאִ֗ישׁ חַלַּ֥ת לֶ֙חֶם֙ אַחַ֔ת וְאֶשְׁפָּ֣ר אֶחָ֔ד וַאֲשִׁישָׁ֖ה אֶחָ֑ת וַיֵּ֥לֶךְ כׇּל־הָעָ֖ם אִ֥ישׁ לְבֵיתֽוֹ׃

וּפַלֵיג לְכָל עַמָא לְכָל הֲמוֹנָא דְיִשְׂרָאֵל מִגְבַר וְעַד אִתְּתָא לִגְבַר גְרִצְתָּא דִלְחֵם חֲדָא וּפְלוּג חָד וּמָנָתָא חֲדָא וַאֲזַל כָּל עַמָא גְבַר לְבֵיתֵיהּ:

לכל העם. הבאים עם הארון:

לאיש. רצה לומר: לכל אחד, בין איש ובין אשה:

המון. עם רב:

חלת. לחם השלם תקרא חלה:

ואשפר. רוצה לומר מנה יפה בשר, והוא מלשון (בראשית מט כא): הנותן אמרי שפר:

ואשישה. שם כלי ישימו בה היין, כמו (שיר השירים ב ה) סמכוני באשישות ורוצה לומר הכלי עם היין:

ויחלק לכל העם היינו לאותם שהיו נועדים ללכת עם הארון, ומוסיף גם לכל המון ישראל שנמצאו שם במקרה, ומוסיף גם מאיש ועד אשה וכו':