וַיַּרְכִּ֜בוּ אֶת־אֲר֤וֹן הָאֱלֹהִים֙ אֶל־עֲגָלָ֣ה חֲדָשָׁ֔ה וַיִּ֨שָּׂאֻ֔הוּ מִבֵּ֥ית אֲבִינָדָ֖ב אֲשֶׁ֣ר בַּגִּבְעָ֑ה וְעֻזָּ֣א וְאַחְי֗וֹ בְּנֵי֙ אֲבִ֣ינָדָ֔ב נֹהֲגִ֖ים אֶת־הָעֲגָלָ֥ה חֲדָשָֽׁה׃

וַאֲחִיתוּ יַת אֲרוֹנָא דַייָ בְּעֶגְלָתָא חַדְתָּא וּנְטָלוֹהִי מִבֵּית אֲבִינָדָב דִי בְּגִבְעֲתָא וְעֻזָא וְאַחְיוֹ בְנֵי אֲבִינָדָב מַדְבְּרִין יַת עֶגְלָתָא חַדְתָּא:

וישאוהו. על ידי הבקר אשר משכו העגלה:

את העגלה. רוצה לומר: נהגו הבקר המושכים את העגלה:

אל עגלה. על עגלה:

וירכיבו ספר ששש הנה שנא ה' מה שפגמו בקדושת הארון, א. שהרכיבו אותו אל עגלה חדשה וישאוהו, תחת שהתורה צותה שינשא בכתף, ומ"ש מבית אבינדב מוסב על העגלה שהעגלה היתה מבית אבינדב רצה לומר קנין כספו, (ובזה אינו כפול עם מ"ש בפסוק ד' וישאוהו מבית אבינדב), ב. ועזא ואחיו נהגים את העגלה והיה להם ללמוד מן הפלשתים שלא נהגו העגלה רק הפרות כוונו הדרך מעצמם: