כִּ֣י ׀ יִמְלְא֣וּ יָמֶ֗יךָ וְשָֽׁכַבְתָּ֙ אֶת־אֲבֹתֶ֔יךָ וַהֲקִימֹתִ֤י אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ אַחֲרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר יֵצֵ֖א מִמֵּעֶ֑יךָ וַהֲכִינֹתִ֖י אֶת־מַמְלַכְתּֽוֹ׃

אֲרֵי יַשְׁלִימוּן יוֹמָךְ וְתִשְׁכּוּב עִם אַבְהָתָךְ וְאָקִים יַת בְּרָךְ בַּתְרָךְ דִי תוֹלִיד וֶאֱתַקֵן יַת מַלְכוּתֵיהּ:

כי ימלאו ימיך. אלא כאשר ימלאו ימיך וגו׳:

כי אחר שהודיעו מענין המנוחה, בשרהו מענין המלכות שיהיה לו עולמית, שעל זה אמר כי בית יעשה לך ה', ובאר לו בזה שבעה דברים א. כי ימלאו ימיך שימלאו ימיו עד שבעים שנה, ב. שישכב עם אבותיו ולא יהרג במלחמה, ג. והקמותי זרעך אחריך ולא שימלוך בנו עליו בחייו כמעשה דאבשלום, ד. אשר יצא ממעיך הודיעו שהבן העתיד למלוך לא נולד עדיין כמ"ש בד"ה הנה בן נולד לך וכו', ה. והכינותי את ממלכתו, שתיכף במלכו יכין ממלכתו בידו בכל עוז:

וזכר שזרע דוד אשר יקום אחריו יכונן את כסא ממלכתו עד עולם ואף על פי שיחטא לו לא יסור חסדו ממנו בדרך שתפסוק ממנו הממלכה לגמרי כמו שנפסקה משאול: