וּמְפִיבֹ֗שֶׁת יֹשֵׁב֙ בִּיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם כִּ֣י עַל־שֻׁלְחַ֥ן הַמֶּ֛לֶךְ תָּמִ֖יד ה֣וּא אֹכֵ֑ל וְה֥וּא פִסֵּ֖חַ שְׁתֵּ֥י רַגְלָֽיו׃ {פ}

וּמְפִיבֹשֶׁת יְתִיב בִּירוּשְׁלֵם אֲרֵי עַל פְּתוֹרָא דְמַלְכָּא תְּדִירָא הוּא אָכֵל וְהוּא לָקֵי בְּתַרְתֵּין רִגְלוֹהִי:

פסח. חגר:

מפיבשת יושב בירושלים וההוצאה והצורך בעיר המלוכה רבה מאד, והטעם שישב בעיר המלוכה, יען שעל שלחן המלך תמיד הוא אוכל, ולא היה אפשר שישב בעיר אחרת וגם לא שישב סמוך לירושלים וליכנס בכל יום בעת הסעודה כי הוא פסח שתי רגליו: