וַיּ֤וֹאֶל הָאֱמֹרִי֙ לָשֶׁ֣בֶת בְּהַר־חֶ֔רֶס בְּאַיָּל֖וֹן וּבְשַׁעַלְבִ֑ים וַתִּכְבַּד֙ יַ֣ד בֵּית־יוֹסֵ֔ף וַיִּהְי֖וּ לָמַֽס׃

וּשְׁרִי אֱמוֹרָאָה לְמִתַּב בְּטוּר חֶרֶס בְּאַיָלוֹן וּבְשַׁעַלְבִים וּתְקֵיפַת יַד בֵּית יוֹסֵף וַהֲווֹ לְמַסְקֵי מִסִין:

ויואל האמורי. אחרי זה רצו להשגב עוד לעלות ההרה ולשבת גם בה:

יד בית יוסף. כי נחלתם היתה סמוכה לנחלת בני דן, יושבי הערים האלה, ולחמו מלחמת בני דן וכבדה ידו עליהם, עד שנתנום עוד למס:

ותכבד. עניינו כמו ותחזק:

ויואל האמורי. רצה לומר התחיל לעלות מן העמק אל ההר והתחיל להתיישב בהר חרס שהיה בהר עם אילון ושעלבים שהיה בעמק ובני דן לבדם לא יכלו להם עד שבאו בית יוסף שכניהם לעזרתם ותכבד יד בית יוסף וגברה זרועם, ובכל זאת ויהיו למס שהגם שעתה היה להם לקחת מוסר ולהורישו ולהשמידו אחר שראו כי התגרו בם מלחמה, לא כן עשו רק הסתפקו בזה שלקחו מאתו מס, וציינו את גבולו עד.