וַיִּלְכֹּ֥ד גִּלְעָ֛ד אֶֽת־מַעְבְּר֥וֹת הַיַּרְדֵּ֖ן לְאֶפְרָ֑יִם וְֽ֠הָיָ֠ה כִּ֣י יֹאמְר֞וּ פְּלִיטֵ֤י אֶפְרַ֙יִם֙ אֶֽעֱבֹ֔רָה וַיֹּ֨אמְרוּ ל֧וֹ אַנְשֵֽׁי־גִלְעָ֛ד הַאֶפְרָתִ֥י אַ֖תָּה וַיֹּ֥אמֶֽר ׀ לֹֽא׃

וַאֲחַדוּ דְבֵית גִלְעָד יַת מְגִיזַת יַרְדְנָא עַל דְבֵית אֶפְרַיִם וַהֲוָה כַּד אֲמַר חַד מִמְשֵׁיזְבַיָא דְבֵית אֶפְרַיִם אֶעְבַר וְאָמְרִין לֵיהּ אֱנָשֵׁי גִלְעָד אֶפְרָתִי אַתְּ וַאֲמַר לָא:

מעברות. רצה לומר העמידו שומרים במקום מעבר הירדן, אשר יעברו בו בני אפרים:

כי יאמרו. כאשר אמרו אעבור הירדן:

פליטי אפרים. בני אפרים הנשארים מן החרב, או רצה לומר, הפחותים, כי החשובים היו ידועים וניכרים, ולא היו צריכים לשאול אם הוא אפרתי:

האפרתי אתה. אם מבני אפרים אתה:

ויאמר לא. וכאשר אמר לא: