וַתָּ֙חֶל֙ ר֣וּחַ יְהֹוָ֔ה לְפַעֲמ֖וֹ בְּמַחֲנֵה־דָ֑ן בֵּ֥ין צׇרְעָ֖ה וּבֵ֥ין אֶשְׁתָּאֹֽל׃ {פ}

וּשְׁרִיאַת רוּחַ גְבוּרָא מִן קֳדָם יְיָ לְתַקָפוּתֵיהּ בְּמַשִׁרְיַת דָן בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל:

ותחל רוח ה׳ לפעמו. רוח גבורה מה׳ התחילה להוליכו במחנה דן, להראות בה גבורות ונפלאות:

בין צרעה. מחנה דן היתה עומדת בין צרעה וכו׳ (והם אלו שהיו בנחלת יהודה):

ותחל. מלשון התחלה:

לפעמו. ענין צעדה והלוך, כמו (לעיל ה כח) פעמי מרכבותיו:

במחנה דן. שם מקום על שם שחנו שם בני דן בעת שהלכו למלחמה על ליש, כמו שכתוב בזה הספר (יח כז):

לפעמו. שחל עליו רוח גבורה כפעם בפעם, במחנה דן בין צרעה ובין אשתאול, כי מצאנו צרעה ואשתאול בנחלת יהודה (יהושע טו לג) ובנחלת דן (שם יט מב) באר שזה היה בנחלת דן.

ותחל רוח ה' לפעמו. ר"ל שכבר החלה רוח גבורה שהיתה בו מאת הש"י לפעמו וזה שפעם היה חושב להלחם עם פלשתים ופעם חושב להמנע מזה כפעמון זה שמכה אילך ואילך: