וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ שִׁמְשׁ֔וֹן אָחֽוּדָה־נָּ֥א לָכֶ֖ם חִידָ֑ה אִם־הַגֵּ֣ד תַּגִּ֩ידוּ֩ אוֹתָ֨הּ לִ֜י שִׁבְעַ֨ת יְמֵ֤י הַמִּשְׁתֶּה֙ וּמְצָאתֶ֔ם וְנָתַתִּ֤י לָכֶם֙ שְׁלֹשִׁ֣ים סְדִינִ֔ים וּשְׁלֹשִׁ֖ים חֲלִפֹ֥ת בְּגָדִֽים׃

וַאֲמַר לְהוֹן שִׁמְשׁוֹן אֵיחוּד כְּעַן לְכוֹן חוּדִיתָא אִם חַוָאָה תְחַווּן יָתָהּ לִי שַׁבְעַת יוֹמֵי מִשְׁתַּיָא וְתַשְׁכְּחוּן וְאֶתֵּן לְכוֹן תְּלָתִין פִּלְדָסִין וּתְלָתִין אִצְטָלַוָן דִלְבוּשָׁא:

אחודה וגו׳. אשאל אתכם חידה ואם תגידו ביאור החידה במשך ימי המשתה:

ומצאתם. רצה לומר, אם תבינו לאמיתת הדבר:

אחודה. ענין דבר הסתום שקשה לדעתו:

סדינים. שם מלבוש מה:

חליפת בגדים. יקראו כן, כי דרך להחליפם בכל פעם:

השאלות(יב) אחר שביום השביעי אמרו לאשת שמשון פתי את אישך, הלא אז כלו שבעת ימי המשתה ואיך אמר שבכתה שבעת הימים, החידה בעצמה א"א שיגידה אדם, כי מי ינבא שקננו דבורים בגוית אריה מת, ואין זה ענין שיוכלו להגיד, ולמה כפל אם תגידו ומצאתם:

ויאמר להם שמשון אחודה נא לכם חידה אם הגד תגידו אותה לי שבעת ימי המשתה. העקר כדברי האפודי, שהיה להם זמן עד סוף שבעת ימי המשתה שאחרי הנשואין, בענין שבז' ימי המשתה הראשונים היו חוקרים ודורשים, ובז' האחרונים שהם הנקראים ימי המשתה סתם היה הזמן להגיד.

והנה חידה זו הוא דבר שמן הנמנע כלל שיגיד האדם, כי הכי נביאים המה שידעו שהוא הרג כפיר אריות, וששמה קננו עדת דבורים והולידו דבש, רק גלה להם מקום ידיעת החידה במה שאמר ומצאתם, פי' בקשו בעיר ובסביבותיה שם תמצאו עז שיצא ממנו מתוק כי אחרי החפוש תמצאו גוית האריה והדבש, ובכ"ז לעומת זה היה הערבון בערך בלתי שוה,