וַתִּצְלַ֨ח עָלָ֜יו ר֣וּחַ יְהֹוָ֗ה וַֽיְשַׁסְּעֵ֙הוּ֙ כְּשַׁסַּ֣ע הַגְּדִ֔י וּמְא֖וּמָה אֵ֣ין בְּיָד֑וֹ וְלֹ֤א הִגִּיד֙ לְאָבִ֣יו וּלְאִמּ֔וֹ אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃

וּשְׁרַת עֲלוֹהִי רוּחַ גְבוּרָא מִן קֳדָם יְיָ וְהַדְמֵיהּ כְּמָא דִמְהַדְמִין גַדְיָא וּמִדַעַם לֵית בִּידֵיהּ וְלָא חַוִי לַאֲבוּהִי וּלְאִמֵיהּ יַת דַעֲבָד:

כשסע הגדי. רצה לומר, בקלות, כמו שקורעין את הגדי:

ומאומה אין בידו. לא היה בידו דבר מה מכלי זיין להעזר בו:

ולא הגיד. על כי לא היה נחשב בעיניו לגודל גבורה להתהלל בדבר:

ותצלח. ועברה, כמו (שמואל ב יט יח) וצלחו הירדן:

וישסעהו. ענין קריעה לשנים, כמו (ויקרא א יז) ושסע אותו בכנפיו:

ותצלח עליו רוח ה'. והיה בזה גבורה כפולה:

וכבר ספר מעוצם גבורת שמשון שצלחה עליו רוח גבורה מאת ה' עד ששסע כפיר האריות השואג לקראתו כשסע הגדי ומאומה אין בידו, ואחר שנה מהעת הזאת שהיתה האשה הזאת לשמשון לאשה שב שמשון לקחת אותה לו לאשה וידמה שנתנו לה שנים עשר חדש לפרנס את עצמה: