וַיָּ֤שׇׁב מִיָּמִים֙ לְקַחְתָּ֔הּ וַיָּ֣סַר לִרְא֔וֹת אֵ֖ת מַפֶּ֣לֶת הָאַרְיֵ֑ה וְהִנֵּ֨ה עֲדַ֧ת דְּבוֹרִ֛ים בִּגְוִיַּ֥ת הָאַרְיֵ֖ה וּדְבָֽשׁ׃

וְתַב לִזְמַן יוֹמִין לְמִסְבָּהּ וְסָר לְמֶחֱזֵי יַת פִּגְרָא דְאַרְיָא וְהָא קִינָא דְדַבַּרְיָתָא בְּפִגְרָא דְאַרְיָא וּבֵיהּ דוּבְשָׁא:

וישב. כי מתחלה עשה רק שידוכין וחזר לבית אביו, ואחר זמן שב לקחתה:

ודבש. מן הדבורים היה בה הדבש:

מימים. מסוף ימים, ולא פירש כמה, או ׳ימים׳ רוצה לומר, שנה:

ויסר. סר ממקום מהלכו:

מפלת. נבלת הארי במקום מפלתו:

עדת דבורים. אסיפת דבורים, ואמר ׳עדת׳ בלשון שאלה, וכן (משלי ל כו) שפנים עם לא עצום:

בגוית. בגוף, כמו (שמואל א לא יב) גוית שאול:

ויסר לראות את מפלת האריה. בפעם הזה לא היו שם ענבים בכרם ולא הוצרך לעקם הדרך רק סר מן הדרך לראות את מפלת האריה, כי הרואה מקום שנעשה לו שם נס צריך לברך וסר לשם להודות לה' חסדו.