וַיְהִ֨י מִיָּמִ֜ים בִּימֵ֣י קְצִיר־חִטִּ֗ים וַיִּפְקֹ֨ד שִׁמְשׁ֤וֹן אֶת־אִשְׁתּוֹ֙ בִּגְדִ֣י עִזִּ֔ים וַיֹּ֕אמֶר אָבֹ֥אָה אֶל־אִשְׁתִּ֖י הֶחָ֑דְרָה וְלֹֽא־נְתָנ֥וֹ אָבִ֖יהָ לָבֽוֹא׃

וַהֲוָה לִזְמַן יוֹמִין בְּיוֹמֵי חֲצַד חִטִין וְאַדְכַּר שִׁמְשׁוֹן יַת אִתְּתֵיהּ בְּגַדְיָא בַר עִזֵי וַאֲמַר אֵיעוּל לְוַת אִתְּתִי לְאִדְרוֹן בֵּית מִשְׁכְּבָא וְלָא שַׁבְקֵיהּ אֲבוּהָא לְמֵיעַל:

בגדי עזים. זכר בה בהבאת גדי עזים לה, למנה:

אבאה וגו׳. לשכב עמה, להיות אצלה:

מימים. מסוף ימים, או מסוף שנה:

ויפקד. ענין זכירה והשגחה, כמו (שמות ג יז) פקוד פקדתי:

בימי קציר חטים. זימן ה' שיהיה בעת שהתבואה בקמותיה וישרף הכל.

ואחר זה בימי קציר חטים היה שב שמשון לפקוד את אשתו בגדי עזים וחשב לבוא אליה והגיד לו אביה כי נתנה למרעהו לאשה לחשבו שכבר שנאה ורצה לתת לו לפייסו אחותה הקטנה אשר היתה טובה ממנה והתפעל מזה שמשון ורצה להנקם מפלשתים ואמר שהוא נקי אם יעשה עמם רעה ולא יוכלו לגנותו על זה כי בדין היה לו להרע להם על מה שעשו כנגדו מזה הפועל: