וַתְּיַשְּׁנֵ֙הוּ֙ עַל־בִּרְכֶּ֔יהָ וַתִּקְרָ֣א לָאִ֔ישׁ וַתְּגַלַּ֕ח אֶת־שֶׁ֖בַע מַחְלְפ֣וֹת רֹאשׁ֑וֹ וַתָּ֙חֶל֙ לְעַנּוֹת֔וֹ וַיָּ֥סַר כֹּח֖וֹ מֵעָלָֽיו׃

וְאַשְׁכַּבְתֵּיהּ עַל בִּרְכָּהָא וּקְרַת לְגַבְרָא וּגְדַעַת יַת שְׁבַע גְדִילַת רֵישֵׁיהּ וּשְׁרִיאַת לְעַנָיוּתֵיהּ וַעֲדָא חֵילֵיהּ מִנֵיהּ:

לאיש. למי שדרכו לגלח:

ותגלח. על ידי מצוותה אשר צוותה לגלח:

ותחל לענותו. גילוח השער יקרא התחלת העינוי, כי בזה סר כחו ומוכן הוא להיות מעונה ביד פלשתים:

ותישנהו. מלשון שינה:

ותחל. מלשון התחלה: