וַיִּלְפֹּ֨ת שִׁמְשׁ֜וֹן אֶת־שְׁנֵ֣י ׀ עַמּוּדֵ֣י הַתָּ֗וֶךְ אֲשֶׁ֤ר הַבַּ֙יִת֙ נָכ֣וֹן עֲלֵיהֶ֔ם וַיִּסָּמֵ֖ךְ עֲלֵיהֶ֑ם אֶחָ֥ד בִּימִינ֖וֹ וְאֶחָ֥ד בִּשְׂמֹאלֽוֹ׃

וַאֲחַד שִׁמְשׁוֹן יַת תְּרֵין עַמוּדֵי מְצִיעָאֵי דְבֵיתָא מַתְקַן עִלַוֵיהוֹן וְאִסְתְּמִיךְ עֲלֵיהוֹן חַד בִּימִינֵיהּ וְחַד בִּסְמָלֵיהּ:

וילפת. אחז העמודים וסמך ידו עליהם:

אחד. עמוד אחד אחז בימינו וכו׳:

וילפת. ענין אחיזה, כמו (רות ג ח) ויחרד האיש וילפת:

התוך. האמצעית, כמו (במדבר לה ה) והעיר בתוך:

ויסמך. מבואר אצלי בחבורי התורה והמצוה (ע"ס תורת כהנים) שיש הבדל בין שען ובין סמך. שהסמיכה הוא בכל כחו כמו שאמר חז"ל סמיכה בכל כחו בעינן, והשעינה הוא קצת גופו ולכן להנער אמר ואשען עליהם, ובאמת ויסמך בכל כחו.

והנה הטה שמשון שני עמודי התוך אשר הבית נכון עליהם וכבר נסמך עליהם א' בימינו ואחד בשמאלו והטה אותם בכח בדרך שנפל הבית על הסרנים ועל כל העם עד שכבר המית במותו רבים מאשר המית בחייו: