וַאֲמַרוּ לֵיהּ שְׁתוֹק שַׁוֵי יְדָךְ עַל פּוּמָךְ וֶאֱזֵיל עִמָּנָא וֶהֱוֵי לָנָא לְאָב וּלְכַהֲנָא הֲטַב דִתְהֵי כָהִין לְבֵית גַבְרָא חָד אוֹ דִתְהֵי כָהִין לְשִׁבְטָא וּלְזַרְעִית בְּיִשְׂרָאֵל:
שים ידך על פיך. לסתמו לבל ישמע קולך:
והיה לנו. ותהיה לנו למורה ולמלמד:
הטוב. וכי טוב יותר להיות ׳כהן לבית איש אחד׳, או טוב יותר להיות כהן ׳לשבט בישראל׳, ואם כן הלא לטובה יחשב לך:
החרש. שתוק, כמו (במדבר ל ה) והחריש לה:
לשבט ולמשפחה. המה שמות מורדפים, כי גם השבט יקרא משפחה:
ויאמרו לו החרש. אל תצעק במה שנוגע למיכה. וגם בענין מה שנוגע לך, שים ידך אל פיך ולך עמנו, כי תרויח בזה, כי הטוב היותך כהן לבית איש אחד וכו':
