וַיֹּאמְר֤וּ אֵלָיו֙ בְּנֵי־דָ֔ן אַל־תַּשְׁמַ֥ע קוֹלְךָ֖ עִמָּ֑נוּ פֶּֽן־יִפְגְּע֣וּ בָכֶ֗ם אֲנָשִׁים֙ מָ֣רֵי נֶ֔פֶשׁ וְאָסַפְתָּ֥ה נַפְשְׁךָ֖ וְנֶ֥פֶשׁ בֵּיתֶֽךָ׃

וַאֲמַרוּ לֵיהּ בְּנֵי דָן לָא תַשְׁמַע קָלָךְ עִמָנָא דִלְמָא יִשְׁלְטוּן בְּכוֹן גַבְרִין מְרִירַן נַפְשָׁן וְתָסֵיף נַפְשָׁךְ וּנְפַשׁ אֱנָשׁ בֵיתָךְ:

עמנו. בהיותך עמנו:

אנשים מרי נפש. הכעסנים שיש בסיעתנו:

ונפש ביתך. הבאים עמך:

יפגעו. ענין מכת מות, כמו (שמואל ב א טו) גש פגע בו:

ואספתה. ענין כליון מן העולם, כמו (במדבר כ כב) יאסף אהרן:

השיבו לו שיחרש פן יאסוף נפשו ונפשות ביתו: