וְאִינוּן נְסִיבוּ יַת דַעֲבַד מִיכָה וְדַבֵּרוּ יַת כַּהֲנָא דִי הֲוָה לֵיהּ וַאֲתוֹ לְלַיִשׁ לְעַמָא דְשָׁקְטִין וְשָׁרָן לְרוֹחֲצָן וּמְחוֹ יַתְהוֹן לְפִּתְגָם דְחָרֶב וְיַת קַרְתָּא אוֹקִידוּ בְּנוּרָא:
שקט ובטח. לא היו נשמרים מן המלחמה:
ואת העיר שרפו. כי לא יוכלו לה כי אם על ידי השרפה, ולולא זאת לא שרפוה, כי הלא נתיישבו בה:
והמה לקחו. בזה נדמה להם שלא עשקו וגנבו, רק לקחו בדרך מלחמה אחר שרדף אחריהם ולא יכול להם: ויבואו על ליש. ובמדרש (תנחומא תשא, יד) זש"ה (דניאל ט, ז) לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים, הגם שלקחו הפסל הצליחו במלחמתם:
