וַאֲמַר לֵיהּ עָבְרִין אֲנַחֲנָא מִבֵּית לֶחֶם דְבֵית יְהוּדָה עַד סְיָפֵי טוּרָא דְבֵית אֶפְרַיִם מִתַּמָן אֲנָא וַאֲנָא אָזֵיל עַד בֵּית לֶחֶם דְבֵית יְהוּדָה וּלְבֵית מַקְדְשָׁא דַייָ אֲנָא אָזִיל וְלֵית אֱנַשׁ דְכָנֵישׁ יָתִי לְבֵיתָא:
עד ירכתי. רצה לומר, אני הולך ׳עד ירכתי׳ וכו׳, כי משם אנכי, והלכתי עד בית לחם יהודה:
ואת בית ה׳. עתה הולך אני בדרך מהלכי אל בית ה׳ אשר בשילה לזבוח לה׳, ועם כי אני הולך בדרך מצוה, עם כל זה אין איש מכניס אותי אל הבית:
ואת. כמו ואל:
השאלות(יח) למה שנה שנית ואלך עד בית לחם? ולמה אמר ואת בית ה' אני הולך?:
ויאמר אליו עברים אנחנו. ר"ל הנה מעברינו הוא מבית לחם יהודה עד ירכתי הר אפרים, אשר א"א להגיע לשם בעוד יומם, כי משם אנכי, ושם מחוז חפצי. ולבל ידמה שהוא רוכל המחזר בעיירות, אמר ואלך רק עד בית לחם. ולבל יחשוב שהוא מאנשי מיכה עובדי הפסל (שמיכה היה בהר אפרים), אמר ואת בית ה' אני הולך, ובכ"ז ואין איש מאסף אותי הביתה, ולכן ישבתי בחוץ:
