וַיֵּצֵ֣א אֲלֵיהֶ֗ם הָאִישׁ֙ בַּ֣עַל הַבַּ֔יִת וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם אַל־אַחַ֖י אַל־תָּרֵ֣עוּ נָ֑א אַ֠חֲרֵי אֲשֶׁר־בָּ֞א הָאִ֤ישׁ הַזֶּה֙ אֶל־בֵּיתִ֔י אַֽל־תַּעֲשׂ֖וּ אֶת־הַנְּבָלָ֥ה הַזֹּֽאת׃

וּנְפַק לְוַתְהוֹן גַבְרָא מָרֵיהּ דְבֵיתָא וַאֲמַר לְהוֹן בְּבָעוּ אֲחַי לָא תַבְאֲשׁוּן כְּעַן בָּתַר דְעַל גַבְרָא הָדֵין לְבֵיתִי לָא תַעְבְּדוּן יַת קְלָנָא הָדֵין:

אל אחי. וחוזר ומפרש ׳אל תרעו נא׳, רצה לומר, אל תעשו עתה הרעה ההיא:

אחרי. הואיל והאיש הזה בא לביתי, חוסו על כבודי ואל תעשו הנבלה הזאת לשכב אותו:

אל. רוצה לומר, לא תעשו:

נא. עתה:

אחרי. ענינו כמו הואיל, וכן (לעיל יא לו) אחרי אשר עשה לך ה׳ נקמות:

הנבלה. דבר מגונה וכעור: