וַיִּֽחַר־אַ֤ף יְהֹוָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיִּתְּנֵם֙ בְּיַד־שֹׁסִ֔ים וַיָּשֹׁ֖סּוּ אוֹתָ֑ם וַֽיִּמְכְּרֵ֞ם בְּיַ֤ד אֽוֹיְבֵיהֶם֙ מִסָּבִ֔יב וְלֹא־יָכְל֣וּ ע֔וֹד לַעֲמֹ֖ד לִפְנֵ֥י אוֹיְבֵיהֶֽם׃

וּתְקֵף רוּגְזָא דַייָ בְּיִשְׂרָאֵל וּמַסְרִינוּן בְּיַד בוֹזְזֵיהֶן וּבְזוֹ יַתְהוֹן וּמַסְרִינוּן בְּיַד בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן מִסְחוֹר סְחוֹר וְלָא יָכִילוּ עוֹד לְמֵיקָם קֳדָם בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן:

מסביב. היושבים סמוכים, הלוחץ יותר מן האויב הבא ממרחק והולך לו:

ולא יכלו עוד לעמד. היות באלו הדברים יספר בדרך כלל מעשיהם וגמולם כל ימי השופטים, ואמר, אם בתחלה היה להם תקומה מה, אולם בסוף לא יכלו לעמוד ולהתקיים:

שסים. דורכים ורומסים, כמו (זכריה יד ב) ונשסו הבתים:

וימכרם. מסרם, וכאלו מכרם:

ויחר. כמו שחטאו בג' מדרגות, כן העלה עונשם בג' מדרגות: א) תחלה ויתנם ביד שסים, שבאו לשוסס ממונם ורכושם.

ב) אח"כ וימכרם ביד אויביהם מסביב, שהיו אויבים להם עצמם באשר הם שכניהם הרעים, ופירוש וימכרם שמסרם בידם שע"י שסלק השגחתו מאתם סר צלם מעליהם ונעזבו ביד הטבע והמקרה, ולא יכלו עוד לעמד לפני אויביהם שהיו חזקים מהם בטבע.

ג) ואח"כ הוסיף להענישם בפועל לא ע"י סילוק השגחתו לבד, עד כי -