וְלָקַ֣חְנוּ עֲשָׂרָה֩ אֲנָשִׁ֨ים לַמֵּאָ֜ה לְכֹ֣ל ׀ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וּמֵאָ֤ה לָאֶ֙לֶף֙ וְאֶ֣לֶף לָֽרְבָבָ֔ה לָקַ֥חַת צֵדָ֖ה לָעָ֑ם לַעֲשׂ֗וֹת לְבוֹאָם֙ לְגֶ֣בַע בִּנְיָמִ֔ן כְּכׇ֨ל־הַנְּבָלָ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃

וּנְדַבֵּר עַשְׂרָא גַבְרִין לִמְאָה לְכָל שִׁבְטַיָא דְיִשְׂרָאֵל וּמְאָה לְאַלְפָא וְאַלְפָא לְרִבּוֹתָא לְמִיסַב זְוָדִין לְעַמָא לְמֶעֱבַּד לְאַיְתָיוּתְהוֹן לְגִבְעָתָא דְבֵית בִּנְיָמִין כְּכָל קְלָנָא דְאִתְעֲבִיד בְּיִשְׂרָאֵל:

למאה לכל שבטי. מכל השבטים נקח עשר למאה, שהם יקחו צדה לתשעת החלקים היוצאים למלחמה:

לעשות לבואם. לעשות בבואם לגבע, כפי הנבלה אשר עשה, רצה לומר, לשלם כגמול ידם:

לרבבה. היא עשרת אלפים:

צדה. מזון:

לבואם. הלמ״ד במקום בי״ת, וכן (שמואל א כ ל) לבן ישי: