וַיִּרְא֥וּ בְנֵֽי־בִנְיָמִ֖ן כִּ֣י נִגָּ֑פוּ וַיִּתְּנ֨וּ אִֽישׁ־יִשְׂרָאֵ֤ל מָקוֹם֙ לְבִנְיָמִ֔ן כִּ֤י בָֽטְחוּ֙ אֶל־הָ֣אֹרֵ֔ב אֲשֶׁר־שָׂ֖מוּ אֶל־הַגִּבְעָֽה׃

וַחֲזוֹ בְנֵי בִנְיָמִין אֲרֵי אִתְבָּרוּ וִיהֲבוּ אֱנַשׁ יִשְׂרָאֵל אֲתַר לְבִנְיָמִין אֲרֵי אִתְרְחִיצוּ עַל כְּמָנָא דְשַׁוִיאוּ עַל גִבְעֲתָא:

ויראו וגו׳. חזר עתה לספר כל פרטי הדברים, ואמר מתחלה חשבו בני בנימן אשר ישראל נגפו לפניהם, וישראל נתנו לבנימן מקום לטעות, כי בכוונה נסו בכדי שירדפו אחריהם וינתקו מן העיר כי בטחו על האורב שהם ילכדו העיר אחרי הנתקם:

ויראו בני בנימין כי נגפו. ר"ל תיכף תחלה בעת יצא האורב ראו בני בנימין כי נגפו והיה דעתם לחזור אל העיר, ואז נתנו בני ישראל מקום לבנימן, ר"ל שהמחנה שעמדה נגדו בצפון התחילו לנוס שנית. וספר מדוע עשו זאת, כי בטחו אל האורב אשר שמו אל הגבעה, הוא אורב אחר שהיה בצד דרום שהיה מוכן להרוג את יושבי העיר, והיה המדובר ביניהם שעת יכו כל אנשי העיר יציתו את העיר באש, ובעת שיראו ישראל משאת העשן יהפכו אל בנימין ויסגירו אותם מכל צד כמו שיבואר, וז"ש כי בטחו אל האורב וכו':