וְהָעָ֥ם נִחָ֖ם לְבִנְיָמִ֑ן כִּֽי־עָשָׂ֧ה יְהֹוָ֛ה פֶּ֖רֶץ בְּשִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

וְעַמָא אִתְנַחֲמוּ עַל דְבֵית בִּנְיָמִן אֲרֵי עֲבַד יְיָ תַּרְעָתָא בְּשִׁבְטַיָא דְיִשְׂרָאֵל:

נחם לבנימן. נתחרטו על מה שעשו לבנימן:

כי עשה ה׳. על ידם עשה ה׳ פרץ בשבטי ישראל, להיות כמעט חסרים שבט אחד:

פרץ. ענין שבירה:

והעם. ר"ל והגם שכבר סר פחדם שימחה שבט מישראל אחר שמצאו נשים לארבע מאות איש, בכ"ז אחר שבתוך כך נתפייסו עמהם ודברו להם שלום, נחם העם על כלל הדבר, והתחרטו על הנעשה שעי"כ עשה ה' פרץ בין השבטים ושנאה ומלחמה. וז"ש והעם נחם, כי תחלה כתוב וינחמו בני ישראל, שהם ראשי העם וזקניהם וגדוליהם הדורשים טובת הכלל, אבל עתה נחם העם כולו והתחרטו ושבו אליהם לאהבה, ולא רצו ששני מאות האיש הנותרים ימותו ערירים: