וַיֹּ֣אמְר֔וּ מִ֗י אֶחָד֙ מִשִּׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֛ר לֹא־עָלָ֥ה אֶל־יְהֹוָ֖ה הַמִּצְפָּ֑ה וְ֠הִנֵּ֠ה לֹ֣א בָא־אִ֧ישׁ אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֛ה מִיָּבֵ֥ישׁ גִּלְעָ֖ד אֶל־הַקָּהָֽל׃

וַאֲמַרוּ מַן חַד מִשִׁבְטַיָא דְיִשְׂרָאֵל דְלָא סְלִיק לָקֳדָם יְיָ לְמִצְפַּיָא וְהָא לָא אֲתָא אֲנַשׁ לְמַשְׁרִיתָא מֵיָבֵשׁ גִלְעָד לִקְהָלָא:

ויאמרו. רצה לומר, וזה היה הסבה שהתעוררו ואמרו ׳מי אחד׳ וכו׳, בכדי לקיים את השבועה להמיתם ולתת מבנותם לבני בנימן לנשים:

והנה לא בא איש. רצה לומר, לא ראו מביאת איש וכו׳:

ויאמרו. ואחרי שראו שבאם המצא ימצא עיר או משפחה שלא הלכו למלחמה זו ויתחייבו מיתה ע"י שעברו על השבועה יהיה בזה תקנה לבנימין, כי נשי גלעד מותרות להם אחר שלא באו המצפה ולא נשבעו, לכן החלו עתה לתור ולדרוש מי אחד משבטי ישראל אשר לא עלה אל ה' המצפה, כי הוצרכו עתה לזה לטובת בנימין: והנה. מצאו כי אין שם איש מיושבי יבש גלעד, ובזה דנו היטב אחר שלפי דעתם ע"י שיבש גלעד עברו על השבועה נסתבב שחרה אף ה' ונסתבב שהשמידו את בנימין, נמצא היו יבש גלעד הגורמים לזה, מהראוי שעתה ע"י שיהרגו אותם יצמח משרשיהם מהבתולות אשר יחיו מבני יבש גלעד צמח לבנימין להיות להם לנשים: