וַיַּ֩עַשׂ֩ ל֨וֹ אֵה֜וּד חֶ֗רֶב וְלָ֛הּ שְׁנֵ֥י פֵי֖וֹת גֹּ֣מֶד אׇרְכָּ֑הּ וַיַּחְגֹּ֤ר אוֹתָהּ֙ מִתַּ֣חַת לְמַדָּ֔יו עַ֖ל יֶ֥רֶךְ יְמִינֽוֹ׃

וַעֲבַד לֵיהּ אֵהוּד חַרְבָּא וְלָהּ תְּרֵין פּוּמִין גַרְמִידָא אָרְכָּא וְזָרֵיז יָתָהּ מִלְרַע לִלְבוּשׁוֹהִי עַל יַרְכֵיהּ דְיַמִינֵיהּ:

שני פיות. להמיתו בקלות ומהר:

גמד ארכה. קצרה ממדת חרב, עם כי חגרה מתחת למדיו, מכל מקום נרגש היה בליטתה אם היתה כמדת חרב:

על ירך ימינו. להיות נוח לו לאחזה בשמאלו:

פיות. חודה של חרב נקראת פה:

גמד. אמה, וכן (יחזקאל כז יא) גמדים במגדלותיך, שרצה לומר, אנשי מדה קצרה:

למדיו. למלבושיו, כמו (ויקרא ו ג) מדו בד:

ירך. צד, כמו (ויקרא א יא) ירך המזבח:

עשה לו חרב משני פיות שתדקור היטב וגמד ארכה בל תתראה.

ויחגר כו' על ירך ימינו. כי שמש בשמאלו, וע"י ששלחו בידו מנחה.

ועשה החרב בעלת שתי פיות כדי שתכנס בקלות מצד החדות אשר בשני צדדיה ותמית אותו תכף ולא היה ארוך מאד כדי שלא יוכר ולזה לא היה ארכה כי אם אמה ושם החרב מתחת למדיו כדי שלא יראוה: