וְה֣וּא שָׁ֗ב מִן־הַפְּסִילִים֙ אֲשֶׁ֣ר אֶת־הַגִּלְגָּ֔ל וַיֹּ֕אמֶר דְּבַר־סֵ֥תֶר לִ֛י אֵלֶ֖יךָ הַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּ֣אמֶר הָ֔ס וַיֵּֽצְאוּ֙ מֵעָלָ֔יו כׇּל־הָעֹמְדִ֖ים עָלָֽיו׃

וְהוּא תַב מִן מַחֲצָבַיָא דְעִם גִלְגָלָא וַאֲמַר פִּתְגָמָא דְסִתְרָא אִית לִי לְמַלָלָא עִמָךְ מַלְכָּא וַאֲמַר סְלִיק וּנְפַקוּ מֵעִלַווֹהִי כָּל דְקַיְמִין עֲלוֹהִי:

והוא שב. עשה עצמו כשוכח דבר מה:

את הגלגל. אצל הגלגל:

דבר סתר. רצה לומר, לזה לא דברתי עמך בהיות פה נושאי המנחה:

ויאמר הס. כאומר, אם דבר סתר הוא בפני בני עמך, שתוק ולא תדבר באזני העומדים מבני עמי:

ויצאו. בשמעם דבר המלך יצאו מעצמם:

הפסילים. מקום שמחליקים שם פני האבנים, כמו (שם שם לב) ויפסלו בני שלמה:

הס. ענין שתיקה, כמו (במדבר יג ל) ויהס כלב:

מעליו. מאצלו:

ויצאו. עגלון היה בפרוזדור, ומשם יצאו האנשים, ויען שאין דרך שיתקרב איש אל המלך נכנס עגלון להחדר הפנימי, וזה שאמר -

והנה שב אהוד לעגלון ועגלון האמין בו על דבר המנחה שהראו בו ישראל היותם לו לעבדים נאמנים ואמר אהוד לעגלון שדבר סתר לו אליו ולא יתכן לגלותו בפני רבים והנה היה רחוק עדיין אהוד מן המלך כמו שנראה ממה שאחר זה ואמר המלך לעומדים לפניו הם רצה לומר שישתתקו עד שיצאו מעליו כל העומדים עליו כאשר הכירו ממנו כי אין רצונו לשמוע דברים אחרים קודם דברי אהוד ולא היה מן המוסר שישארו שם אלא עם רצונו לשמוע דברי סתר מאהוד: