וַיִּזְעֲק֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה וַיָּ֨קֶם יְהֹוָ֥ה מוֹשִׁ֛יעַ לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּשִׁיעֵ֑ם אֵ֚ת עׇתְנִיאֵ֣ל בֶּן־קְנַ֔ז אֲחִ֥י כָלֵ֖ב הַקָּטֹ֥ן מִמֶּֽנּוּ׃

וּזְעִיקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קֳדָם יְיָ וְאֲקֵים יְיָ פָרִיק לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וּפַרְקִינוּן יַת עָתְנִיאֵל בַּר קְנַז אֲחוּהִי דְכָלֵב דִזְעֵיר מִנֵיהּ:

את עתניאל. מוסב על ׳מושיע׳, לומר, את עתניאל הקים למושיע:

ויזעקו כו' ויקם ה' מושיע. כמו שאמר שם מן פסוק יז והלאה.

והקים ה' להם מושיע את עתניאל בן קנז כששבו לשם יתב' והיתה עליו רוח ה' והנהיג ישראל הנהגה משובחת וגברה ידו על כושן רשעתים מלך ארם שמנה שנה ואפשר שיהיה זה נבואה או היה חלק מה מרוח הקדש: