וְסִֽיסְרָא֙ נָ֣ס בְּרַגְלָ֔יו אֶל־אֹ֣הֶל יָעֵ֔ל אֵ֖שֶׁת חֶ֣בֶר הַקֵּינִ֑י כִּ֣י שָׁל֗וֹם בֵּ֚ין יָבִ֣ין מֶלֶךְ־חָצ֔וֹר וּבֵ֕ין בֵּ֖ית חֶ֥בֶר הַקֵּינִֽי׃

וְסִיסְרָא אַפֵּךְ בְּרַגְלוֹהִי לְמַשְׁכְּנָא דְיָעֵל אִתַּת חֶבֶר שַׁלְמָאָה אֲרֵי שְׁלָמָא בֵּין יָבִין מַלְכָּא דְחָצוֹר וּבֵין בֵּית חֶבֶר שַׁלְמָאָה:

אל אהל. לצד האהל:

כי שלום. ולזה חשב להמלט שמה:

וסיסרא. הנה מהרי"א שאל פה, איך עשתה יעל כדבר הרע הזה להרוג את סיסרא אחר ששלום בינו ובין בית בעלה ובא לביתה וזה נגד חוקי המדינות?! ואני אומר כפי שיטתו, הנה השלום שבין יבין ובית חבר הי' שלום כולל עם בני קיני השוכנים במדבר יהודה שעל זה אמר ובין בית חבר הקיני. ועתה שנפרד חבר מאת אחיו ונטה אהלו בין ב"י, אין עליו חיוב הברית של בני קיני, כי נפרד מהם.

והטעם הב' כמו שאמר מהרי"א: שנס אל אהל יעל, והאשה פטורה מעניני המדיניות, והיא עשתה זאת לא בעלה. אולם לא הוצרכנו לכ"ז אחרי היות בית חבר מבני ישראל, ואיך לא יריבו ריב עמם ואלהיהם.