יְיָ אוֹרַיְתָךְ דִיהַבְתָּא לְיִשְׂרָאֵל כַּד עָבְרִין עֲלָהּ הֲוָה שַׁלְטִין בְּהוֹן עַמְמַיָא וְכַד תַּיְבִין לָהּ מִתְגַבְּרִין אִנוּן עַל בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן יְיָ בְּיוֹם אִתְגַלֵיתָךְ לְמִתְּנָהּ לְהוֹן מִשֵׂעִיר בְּהוֹן אִתְגַלֵיתָא בְּהוֹפָעוֹת יְקָרָךְ עַל תְּחוּמֵי אֱדוֹם אַרְעָא זָעַת אַף שְׁמַיָא מָכוּ אַף עֲנָנַיָא נְגִידוּ מִטְרָא:
בצאתך משעיר. כשיצאת לפני ישראל כשעברו את הר שעיר, כי אז התחילו להלחם בסיחון ועוג:
בצעדך משדה אדום. כפל הדבר במלות שונות וכדרך השיר:
ארץ רעשה. החריד והרעיש כל מלכי האדמה:
גם שמים נטפו. שרי מעלה של הגוים אחזום חיל ורעדה, כאדם החרד והזיעה נוטף ממנו:
נטפו מים. להחריד ולבלבל הגוים בקול המון הגשם:
בצעדך. מלשון צעדה והלוך:
נטפו. מלשון טפטוף ושפיכה:
עבים. עננים:
ה' בצאתך משעיר. שני פסוקים אלה הם נמשכים ע"מ שיאמר בימי שמגר וכו', המשורר מראה הבדל גדול בין ימי קדם, שישראל עשה חיל, ובין ימי שמגר שירדו פלאים), יאמר בעת נכנסו ישראל לארץ, שסבבו אז ארץ אדום, אז כאשר יצא ה' מלכם בראשם משעיר אל ארץ מואב, (וארצות שסביב שעיר קורא במליצתו שדה אדום, היא השדה שסביב אדום) ואח"כ צעד משדה אדום אל ארץ סיחון ועוג וכנען, אז ארץ רעשה מצייר כאילו אז רעש כל המציאות, הארץ והשמים, כי גם צבא השמים נמוגו מפניהם וגם עבים נטפו מים למעלה.
ה', בצאתך משעיר. ובלכת צעדיך משדה אדום ארץ רעשה ואמר על צד המשל כאילו השמים והעבים נתכו והיו למים והנה אמר זה למשל על מלחמת סיחון ועוג על שהיו רחוקים וגבוהים מאד שהיתה אחר צאת ישראל משעיר שהוא שר אדום כמו שנזכר זה בתורה ורמז עוד בזה על שאר המלחמות שהיו אחר זה ובכמו זה האופן מהמשל דברו הנביאים במקומות רבים:
