וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו אִ֣ישׁ אֶפְרַ֗יִם מָֽה־הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ עָשִׂ֣יתָ לָּ֔נוּ לְבִלְתִּי֙ קְרֹ֣אות לָ֔נוּ כִּ֥י הָלַ֖כְתָּ לְהִלָּחֵ֣ם בְּמִדְיָ֑ן וַיְרִיב֥וּן אִתּ֖וֹ בְּחׇזְקָֽה׃

וַאֲמַרוּ לֵיהּ אֱנָשׁ אֶפְרַיִם מָא פִּתְגָמָא הָדֵין עֲבַדְתָּא לָנָא בְּדִיל מַה לָא קְרֵיתָא לָנָא כִּדְאַזַלְתָּא לְאַגָחָא קְרָבָא בְּמִדְיָן וְדַיְנִין עִמֵיהּ בִּתְקוֹף:

לבלתי קראות לנו. בתחלת המלחמה כאשר הלכת להלחם, ומה זה קראת לנו אחר הנצוח:

השאלות(א) הלא מלאכים שלח בכל הר אפרים?

מה הדבר אשר עשית לנו. כי תחלה שלח מלאכים במנשה אשר זבולון נפתלי ולא באפרים (ו' לה) רק עתה שלח מלאכים בהר אפרים וזה חרפה גדולה להם, וזה שאמר לבלתי קראות לנו כי הלכת, רק אחר כך בעת גמר המלחמה (ומלת קראות מקור מורכב ממשקל פעלי ל"א ופעלי ל"ה, גלות ירושלים, קרוא מקרא).