וַיַּ֣עַל גִּדְע֗וֹן דֶּ֚רֶךְ הַשְּׁכוּנֵ֣י בׇאֳהָלִ֔ים מִקֶּ֥דֶם לְנֹ֖בַח וְיׇגְבְּהָ֑ה וַיַּךְ֙ אֶת־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וְהַֽמַּחֲנֶ֖ה הָ֥יָה בֶֽטַח׃

וּסְלֵיק גִדְעוֹן בְּאוֹרַח מַשִׁרְיַת עֲרָבָאֵי דְשָׁרָן בִּשְׁכוּנִין בְּמַדְבְּרָא מִמַדִינְחָא לְנוֹבַח וְרָמָתָא וּמְחָא יַת מַשְׁרִיתָא וּמַשְׁרִיתָא שַׁרְיָא לְרוֹחְצָן:

היה בטח. רצה לומר, לא היו נשמרים מחרב גדעון, כי חשבו שבטוחים המה כי לא יבוא עליהם:

השכוני באהלים. הם הערביים השוכנים תמיד באהלים:

והנה עלה גדעון דרך השכוני באהלים לחקור באי זה מקום זבח וצלמונע או לראות אם נחבאו שם או כדי שלא יראוהו זבח וצלמונע ומחניהם עד היותו עליהם והנה בא גדעון והכה המחנה והמחנה היה בטח במקום ההוא ולא הרגישו בו עד באו: