וַיְדַבְּר֨וּ אֲחֵי־אִמּ֜וֹ עָלָ֗יו בְּאׇזְנֵי֙ כׇּל־בַּעֲלֵ֣י שְׁכֶ֔ם אֵ֥ת כׇּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיֵּ֤ט לִבָּם֙ אַחֲרֵ֣י אֲבִימֶ֔לֶךְ כִּ֥י אָמְר֖וּ אָחִ֥ינוּ הֽוּא׃

וּמַלִילוּ אֲחֵי אִמֵיהּ עֲלוֹהִי קֳדָם כָּל יַתְבֵי שְׁכֶם יַת כָּל פִּתְגָמַיָא הָאִלֵין וְאִתְפְּנֵי לִבְּהוֹן בָּתַר אֲבִימֶלֶךְ אֲרֵי אֲמַרוּ אֲחוּנָא הוּא:

אחינו הוא. כי עם כולם היה לו קורבה:

עליו. בעבורו:

ויט לבם. לא מפני טובת הכלל ולא מצד שזכרו מה שנדרו לירובעל משל בנו גם אתה גם בנך רק מצד כי אמרו אחינו הוא.