וְהָיָ֤ה בַבֹּ֙קֶר֙ כִּזְרֹ֣חַ הַשֶּׁ֔מֶשׁ תַּשְׁכִּ֖ים וּפָשַׁטְתָּ֣ עַל־הָעִ֑יר וְהִנֵּה־ה֞וּא וְהָעָ֤ם אֲשֶׁר־אִתּוֹ֙ יֹצְאִ֣ים אֵלֶ֔יךָ וְעָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ כַּאֲשֶׁ֖ר תִּמְצָ֥א יָדֶֽךָ׃

וִיהֵי בְצַפְרָא כְּמַדְנַח שִׁמְשָׁא תַּקְדֵים וְתִתְנְגֵיד עַל קַרְתָּא וְהָא הוּא וְעַמָא דִי עִמֵיהּ נַפְקִין לָקֳדָמוּתָךְ וְתַעְבֵּיד לֵיהּ כְּמָא דְתַשְׁכַּח יְדָךְ:

יצאים. כאשר התפאר באמרי פיו:

כאשר תמצא ידך. רצה לומר, כפי יכלתך, אם להרגו אם לתפשו:

ופשטת. ענין פזור, כדרך הנלחמים:

ובבקר. השכם יפשוט על עיר שכם, כי געל ואנשי החיל יוצאים אליך לתרמה, ולא יהיו בעיר ובקל תכבוש את העיר, ובזה ועשית לו כאשר תמצא ידך, הוא מה שחצה העם לארבעה ראשים שמקצתם יעמדו בשער העיר בל יניחום לשוב העירה ומקצתם ילחמו בשדה, רק שנשבתה עצתו כמו שיבואר.