עַל־כֵּ֤ן ׀ לֹא־יָקֻ֣מוּ רְ֭שָׁעִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט וְ֝חַטָּאִ֗ים בַּעֲדַ֥ת צַדִּיקִֽים׃

על כן - הזכיר כי תאבדנה נפשות הרשעים וזכר זרעם בעולם הזה, על כן מלת לא יקומו שטעמו יעמדו.

וטעם במשפט - כמו: את כל מעשה האלהים יביא במשפט ונפתח בית במשפט להורות על חסרון הדעת, כדרך בשמים ה' בשמים חסדך, בעבור שהוא יום הדין לכל יום אחד או לכל אחד במותו.

וטעם בעדת צדיקים - כי התחברותם טוב לכלם, הפך חבורת רשעים.

על כן לא יקמו רשעים על כן שהולכים הרשעים בדרך רע בעולם הזה לא יקמו. במשפט רצונו לומר: ביום הדין, והוא יום המיתה, לא תהיה להם תקומה.

וחטאים כם גן, והוא הדין ללצים, לא תהיה להם תקומה. בעדת צדיקים: כי הצדיקים במותם תהיה להם תקומה, אבל הרשעים לא תהיה להם תקומה, אלא תאבד נפשם עם גופם ביום המיתה. ואמר: בעדת כי כשימות הצדיק נפשו עם נפשות הצדיקים מתענגת בכבוד העליון.

על כן. בעבור כי נכון בידם מכאובים רבים לזה לא תהיה להם תקומה בעת בא המשפט כשתתמלא סאתם כי המכאובים ההם יבואו עליהם אחד באחד יגשו:

וחטאים. מלת לא הנאמר בתחלת המקרא משמשת בשתים כאומר החוטאים לא יהיו נכללים בעדת צדיקים להיות מושגחים מה׳‎ כמוהם:

על כן, הרשעים לא יקומו במשפט אף בפני עצמם, והחטאים שהם החוטאים מצד התאוה והם קלים מן הרשעים, הגם שיקומו כשישפטו בפני עצמו, כי ימצאו אמתלא שטבע הבשר נוטה אל התאוה כמ"ש הן בעוון חוללתי, ויזכור כי בשר המה, מכל מקום לא יקומו בעדת צדיקים כשישפטו במשפט הצרופיי לערך הצדיקים, כי אז יצאו חייבים, בהראות להם כי אלה כבשו יצרם וגברו על תאותם: