(מלושני) [מְלׇשְׁנִ֬י] בַסֵּ֨תֶר ׀ רֵעֵהוּ֮ אוֹת֢וֹ אַ֫צְמִ֥ית גְּֽבַהּ־עֵ֭ינַיִם וּרְחַ֣ב לֵבָ֑ב אֹ֝ת֗וֹ לֹ֣א אוּכָֽל׃

מלשני - היו"ד נוסף והוא תאר טעמו כמלשין.

אצמית - כמשפטי המלוכה, או אצמית רכילותו רק מי שהוא רחב לבב, והטעם חכם מאד כמו ורחב לב לא אוכל להצמיתו, כי בחכמתו ישמור נפשו ודבריו. ויש אומרים: אותו לא אוכל לראותו, או לא אוכל שאתו והוא יותר קרוב.

מלשני. היו"ד נוספת כיו"ד המגביהי לשבת והמלה מבנין פעל מרובע מלשן וכן מי שהיה מלשן רעהו לפני בסתר לאמר כך וכך עשה לחייבו במשפטי המלוכה:

אותו אצמית. כלומר הייתי גוער האנשים המלשינים וכורת אותו מלפני והייתי שונא המלשין ולא הייתי מעניש אדם שלא בעדים כי אני מחזיק זה המלשין כשקרן כי אפילו אומר אמת הוא חוטא על שמעיד בו יחידי:

גבה עינים ורחב לבב. מי שעיניו רמות וגבוהות להסתכל בתאות העולם ולבו רחב בהם כלומר ירחיב להם מקום בלבו וחושב בהם ואחרי שעיניו ולבו בהם הוא רץ אחריהם:

אותו לא אוכל. ר"ל לאוכל ראותו, או לא אוכל שאתו:

מלשני. המלשין בסתר על רעהו אכרית אותו:

גבה עינים. הוא בעל גאוה:

ורחב לבב. החומד ומתאוה לכל דבר:

אותו לא אוכל. לא אוכל לסבול אותו כי המעשים האלה שנואים בעיני:

מלשני. מלשון מלשין והיו״ד יתירה:

אצמית. ענין כריתה כמו וברעתם יצמיתם (לעיל צד):

אוכל. מלשון יכולת:

מלשני, עתה יספר הנהגתו עם זולתו, לא יעשה כדרך בני אדם שמקבלים לשון הרע, כי בהפך מי שמלשין את רעהו בסתר לא אענש את הנלשן, רק את המלשין אצמית, ויותר מזה שמי שמדותיו רעים כמו גבה עינים במדת הגאוה, ורחב לבב במדת החמדה, לא אוכל לסבלו כלל: