הַסֹּלֵ֥חַ לְכׇל־עֲוֺנֵ֑כִי הָ֝רֹפֵ֗א לְכׇל־תַּחֲלוּאָֽיְכִי׃

הסולח - הטעם: כי בעבור עונו היה בן מות והשם הוכיחו בתחלואים ליסרו לשוב להנחם על עונו ויפדהו משחת, וזה מפורש בדברי אליהוא, ויו"ד עוניכי כיו"ד תחלואיכי נוסף דרך צחות.

לכל עונכי. היו"ד נוספת לצחות הלשון והוא כמו עונך וכן האחרים הכתובים במזמור, וזה מן הטובות הגדולות שעשה עמך שהוא סולח לעוניך, והפסוק הוא כפל בענין במלות שונות כי תחלואיכי הם תחלואי הנפש והם העונו' ובא בדרך רפאה נפשי כי חטאתי לך: ובאמרו לכל. רוצה לומר לרוב כי הקב"ה עושה חסד עם האדם שאינו מענישו על כל עונותיו אלא על המעט מהם:

עונכי. עונך והיו״ד יתירה וכן תחלואיכי חייכי המעטרכי נעוריכי בכולם היו״ד יתירה והיא דרך צחות הלשון:

הסולח, מפרש מ"ש כל גמוליו, מה שסולח לכל עונכי, ובזה הוא רופא לכל תחלואיכי, כי העון הוא חולי הנפש, וכמ"ש הרמב"ם בשמונה פרקיו שיש לנפש בריאות וחולי כמו שיש לגוף בריאות וחולי: