הַ֥מְקָרֶ֥ה בַמַּ֗יִם עֲֽלִיּ֫וֹתָ֥יו הַשָּׂם־עָבִ֥ים רְכוּב֑וֹ הַֽ֝מְהַלֵּ֗ךְ עַל־כַּנְפֵי־רֽוּחַ׃

המקרה - כמו: המה קרוהו.

עליותיו - הם העבים והם בכדור הסגריר.

וטעם רכובו - לרוצם.

וטעם המהלך - בעבור הגזרות היורדות בהם וישלחם אל המקומות.

וטעם כנפי רוח - במרוצה.

המקרה. העבים הם עליותיו והם כמו קירוי על הארץ: ואמר השם עבים רכובו. כפל ענין במלות שונות: ואמר רכובו. כי במאמרו וברצונו העבים רצים, כמו הבהמה ברשות הרוכב עליה: וכן המהלך על כנפי רוח. על מהירות דחיית הרוח וידחף העבים אל הפיאה כאילו הוא מהלך על כנפיו:

המקרה. עשה תקרת עליותיו במים והם המים העליונים אשר מעל השמים שהם כתקרה לעלייה:

רכובו. להיות מרכבה לכל אשר יחפוץ יטם כהרוכב את מרכבו:

המהלך. מוליך העבים במרוצה על ידי הרוח הנושב ועופף כבעל כנף:

המקרה. ענין כסוי הבית כמו המה קרוהו (נחמיה ג):

עליותיו. מל׳ עליה והוא חדר ממעל לחדר:

עבים. עננים:

המקרה במים עליותיו, התחיל לפרש ענין הרקיע הזה ואיך נעשה, שהמים נתקרו כמו תקרה שהוא גג הבנין, ולמעלה ממנו הוא עלית הבנין, כי משם ולמעלה שייך אל גבול השמים, כי אינו ראוי עוד לנשימת כל בע"ח, וגם קראם עליותיו, ע"ש עליית האדים, ועי"כ שם עבים רכובו, שהאדים העולים ומתקבצים במקום הסגריר כשיתפשט מהם החום יתהוו מהם עבים, וכאלו ה' רוכב על עב קל הזה, כמ"ש הנה ה' רוכב על עב קל המהלך, מיסב על רכובו, שהרכוב הזה הוא מהלך על כנפי רוח, שתחת הסוסים המושכים את הרכב ימשכו כנפי רוח את הרכב הזה, ר"ל שהרוחות ישאו את העבים ממקום למקום: