הוֹד֣וּ לַ֭יהֹוָה קִרְא֣וּ בִשְׁמ֑וֹ הוֹדִ֥יעוּ בָ֝עַמִּ֗ים עֲלִילוֹתָֽיו׃

עלילותיו. מעלליו:

הודו לה' קראו בשמו - דבר דוד לישראל בנשאם הארון, כי כן כתוב והעד כי עם ישראל ידבר, שאמר זרע אברהם.

וטעם קראו בשמו - להורות דרך השם כמו אברהם, ויקרא שם בשם ה' אל עולם.

הודו. זה המזמור חברו דוד כשהעלה הארון מבית עובד אדום הגיתי אל עיר דוד, ונתנו לאסף ולאחיו לשורר אותו לפני הארון כמו שכתוב בדברי הימים ושם כתוב זה המזמור עד ובנביאי אל תרעו אלא שיש ביניהם שינוי מעט במלות והענין אחר וכשחיבר דוד זה ספר תהילים כתב זה המזמור והאריך בו בסיפור זרע אברהם עד שנכנסו לארץ ישראל. ושם כתוב שני המזמורים זה המזמור ומזמור שירו לה' כל הארץ, וכן אמרו אלה שני המזמורים תמיד בכל יום לפני הארון עד שהביא שלמה את הארון לבית עולמים ואמר הודו לה'. דברי דוד משוררים והקהל, קראו בשמו, להתפלל אליו, או פירוש קראו בשמו להודות ה': וזהו טעם הודיעו עלילותיו. העלילות שהתעולל בפלשתים על דבר הארון:

בשמו. המיוחד לו לבדו המורה על גדולתו:

הודיעו. פרסמו בין העמים פלאי מעשיו:

הודו, אחר שברך את ה' על הנהגותיו עם האדם, בפרט ברפואת הנפש וגמולה, ועל הנהגת העולם בכלל כפי הטבע אשר יסד בששת ימי המעשה, בא לתת הודאה על הנהגה שניה הנסיית שמתנהג בה עם עם קרובו, ואמר להם שירו לה' הודאה פרטיית על הטובות הפרטיות ויקראו בשמו לפרסם מעשיו הפרטיים הודיעו בעמים עלילותיו שהם ההנהגת והמעשים שיעשה לפי מדותיו רחום וחנון ורב חסד שהוא לפי מעשה בני אדם ולפי השכר והעונש: