זָכַ֣ר לְעוֹלָ֣ם בְּרִית֑וֹ דָּבָ֥ר צִ֝וָּ֗ה לְאֶ֣לֶף דּֽוֹר׃

זכר - אמר: זכר כנגד זכרו וזאת הברית הוא ברית בין הבתרים.

וטעם זכר - שלא תשכח.

דבר צוה - כמו גזר כמו: ה' לא צוה.

וטעם לאלף דור - כי שם ישראל לא יכרת, ועוד יירש ארץ כנען לעולם.

זכר לעולם בריתו. אשר כרת את אברהם, עתה זכר לזרעו לעולם, שנתן הארץ לזרעו לאחר ארבע דורות והוא הדבר אשר צוה כלומר אשר גזר כמו שאמר לאברהם כן קיים הדבר ולזרעו אחריו: ומה שאמר לעולם ולאלף דור. כי לעולם תהיה הארץ לישראל ואע"פ שגלו ממנה עוד ישובון אליה ולא יגלו ממנה עוד לעולם, וזהו לעולם לאלף דור:

זכר. הברית שכרת זוכר לעולם:

דבר צוה. הברית היה על הדבר אשר גזר ואמר לשמור החסד לאלף דור כמ״‎ש שומר הברית והחסד וגו׳‎ לאלף דור (דברים ז׳:ט׳):

זכר, ה' זכר את בריתו לעולם, וכן דבר אשר צוה זכר לאלף דור, והברית שכרת עם האבות הוא דבר הבלתי תלוי בבני אדם אמר לעולם שיורה על הזמן הבלתי מתחלק, והדבר אשר צוהו לבני אדם שדור הולך ודור בא צוהו לדורות, ומעתה יפרש תחלה מהו הברית, ואח"כ יפרש הדבר שצוה: