כִּי־הִמְר֥וּ אֶת־רוּח֑וֹ וַ֝יְבַטֵּ֗א בִּשְׂפָתָֽיו׃

כי המרו את רוחו - שב אל השם, כמו והמה מרו ועצבו את רוח קדשו.

וטעם ויבטא - על השם שגזר על משה שלא יכנס לארץ ושגגה היתה ממשה בעבור כעסו, כאשר פירשתי במקומו. ויתכן היות רוחו רוח משה והוא בטא שאמר לישראל מורים ושכח לדבר והכה והיה ראוי שלא יצא הדבר מפיו, עד שישלים מצות השם.

כי כי המרו את רוח משה ויבטא בשפתיו והוא המעל שמעל הוא ואהרן עמו שאמרו המן הסלע הזה נוציא לכם מים: ופי' כי המרו. כי מרדו ברוח משה בדחקם אותו עד שאמר המן הסלע הזה נוציא: ושורש המרו. מרה, ויהיו מרה ומרד בענין אחד: ויש לפרש כי המרו. ענין מר שהוא ענין שנות המצוה והחלף הדבר ופירוש כי המרו משה ואהרן את רוח השמים:

ודברו. שאמר להם ודברתם אל הסלע והם הכו:

ויבטא בשפתיו. האל יתברך שלא יכנסו לארץ בעון זה:

כי המרו. כי ישראל מרו בדבר ה׳‎:

ויבטא. ודבר משה בשפתיו לקרותם ממרים ואמר שמעו נא המורים (שם כה) ועי״‎ז נענש:

המרו. מרדו וסרבו:

רוחו. ענין דבור כמו וברוח שפתיו (ישעיה יא):

ויבטא. ענין אמירה כמו לבטא בשפתים (ויקרא ה):