יְנַקֵּ֣שׁ נ֭וֹשֶׁה לְכׇל־אֲשֶׁר־ל֑וֹ וְיָבֹ֖זּוּ זָרִ֣ים יְגִיעֽוֹ׃

ינקש - הנשה יהי עליו בימיו, כן יאחזוהו ימי עני.

ינקש נושה. יאבד המלוה לכל אשר לו, כלומר שיבא לקחת נשיו ממנו, ויבוזז כל אשר לו: וטעם מלת ינקש. ישים מוקש, כי נוקש ויקש ענין אחד:

ינקש. הנושה בו ישים פח יקוש ללכוד לעצמו את הכל והנכרים ממנו שאינם ראוים לירשו ישללו עשרו:

ינקש. מל׳ מוקש:

נושה. המלוה כמו והנושה בא לקחת (מ״ב ד) ויבוזו. לשון בזה ושלל:

יגיעו. העושר הבא ע״י עמל ויגיעה:

ינקש, לא ימצא עזר לבניו ע"י ירושת אביהם כי כל אשר לו יזמין עליו הנושה מוקשים לתפסו, עד שזרים יבוזו יגיעו, ולא ישאר לו מאומה להוריש לבניו: