כְּצֵל־כִּנְטוֹת֥וֹ נֶהֱלָ֑כְתִּי נִ֝נְעַ֗רְתִּי כָּאַרְבֶּֽה׃

כצל - הטעם קלות ימיו.

ננערתי כארבה - שאין לו קץ.

כצל כנטותו. כמו בכ"ף שנוטה הצל מהרה כן נטיתי ונהלכתי כלומר הלכו ימי מהרה בלא חמדה:

ננערתי כארבה. בנטותי ממקום למקום כמו הארבה שאין לו קן וננער מגדר לגדר כן אני אין לי ושב בטח במקום אחד כי כשידעני שאול במקום רודף אחרי ואני בורח וכן ממקום למקום:

כצל כנטותו. כמו הצל וחוזר ומפרש כמו נטיית הצל שאינו בא מפאת עצמו כ״‎א ע״‎י נטיית הדבר העושה הצל כן נהלכתי אני ר״‎ל מהלכי לא באה מפאת עצמי ומרצוני כ״‎א ע״‎י מכריחים הלכתי גולה ומטולטל:

ננערתי כארבה. ננערתי בתנועה החזקה ממקום למקום כמו הארבה שאין לו קן מיוחד וננער מגדר לגדר:

ננערתי. ענין הטרוד והתנועה החזקה כמו חצני נערתי (נחמיה ה) שר״ל הייתי מנענע חצני בתנועה חזקה:

כצל כנטותו, בעת ינטו צללי ערב שקרוב היום להשתקע, כן נהלכתי שאני קרוב למות, ננערתי כארבה, הננער ע"י הרוח ממקום למקום כן אני נע ונד: